הכרתי אותה שנים קודם לכן, כשהייתי המורה של בנה הבכור. אז, היא הייתה האישה החזקה שנלחמה על עתידו והצילה אותו ממשבר קשה. השבוע היא התקשרה: "גלית, עכשיו כשהוא כבר יציב, אני זו שמתמוטטת. אני מרגישה שכל מה שבניתי נחרב".
בפגישה שלנו היה ברור שהיא חווה קריסה שאחרי המאמץ הגדול. כשאנחנו במוד של "הישרדות", אנחנו לא מרגישים את העייפות, אבל ברגע שהסערה שוככת – הכל צף. השלב הראשון בשיחה שלנו היה לתת לגיטימציה לקריסה הזו. להוריד את האשמה הכבדה שהיא נשאה.
השתמשנו בשאלות עוקפות פחד כדי להבין מה היא צריכה עבור עצמה, לא עבור הילדים או הבית. מיקדנו מחדש את "מעגלי האנרגיה" שלה והגדרנו תנועה קטנה אחת שהיא עושה רק למען הנשמה שלה.
היא יצאה מהשיחה עם תחושה שהיא כבר לא צריכה להחזיק את הכל לבד. לפעמים, "שעת שיחה" היא פשוט המקום שבו מותר לך להיות חלשה לרגע, כדי לאסוף כוחות ולהמשיך הלאה בצורה נכונה יותר.
השורה התחתונה: את לא חייבת להחזיק את הכל לבד. "שעת שיחה" היא מרחב דיסקרטי ומקצועי המאפשר לעשות סדר בתוך הקריסה, להחזיר את הנשימה ולמצוא את הדרך חזרה לחוזק פנימי.