היא מורה בת 45, אישה חכמה וחדה, שהגיעה אליי בעקבות המלצה של חברה שביקשה עבורה גורם ניטרלי. "אני יודעת שיש מישהי אחרת", היא אמרה בלחש, "אבל אני מפחדת לדעת בוודאות. כי אם אני אדע, הכל יצטרך להשתנות".
במקרים כאלו, הנטייה הטבעית היא לרוץ לפתרונות או לעצות של "מה לעשות". ב"שעת שיחה" אני עושה בדיוק את ההיפך – אנחנו עוצרים. המטרה שלנו בשלב ה- Clarifying היא לעשות סדר בתוך הבלבול. שאלתי אותה את שאלת המפתח: "מה הכי מפחיד אותך – הבגידה עצמה, או השינוי שהיא תדרוש ממך?".
לא חיפשנו פתרונות קסם. חיפשנו בהירות פנימית. יחד, בנינו שלושה תרחישים אפשריים: פתיחת הדברים בשיחה ישירה, בדיקה שקטה של העובדות, או בחירה מודעת שלא לדעת כרגע ולהתמקד בעצמה.
התהליך הזה חיזק את תחושת ה"סוכנות" שלה. היא כבר לא הייתה הקורבן שמחכה שהשמיים יפלו עליו, אלא האישה שבוחרת איך ומתי היא רוצה להגיב למציאות שלה. היא יצאה מהחדר עם תחושת שליטה, גם אם המציאות נותרה מורכבת.
השורה התחתונה: לא צריך לרצות את כולם כדי לחיות נכון, ובוודאי שלא צריך לחיות בתוך ערפל. "שעת שיחה" מעניקה את המרחב לעצור, להבין מה אנחנו יודעים בוודאות ומה אנחנו מרגישים, ולבחור את הכיוון המדויק לנו.