הוא הגיע אליי דרך שותף שלו לסטארט-אפ, גבר בן 38, איש הייטק מצליח שלכאורה "פיצח את השיטה". אבל בתוך החדר הדיסקרטי שלי, המסכה נסדקה. "איבדתי הכל", הוא אמר בקול כבוי. "השקעתי את כל כספי המשפחה במיזמים שנכשלו. הם לא יודעים את כל האמת. אני מרגיש כמו כישלון מהלך".
באותו רגע ראיתי מולי אדם שביצע משוואה הרסנית: "הזהות שלי שווה להצלחה הכלכלית שלי". כשהכסף נעלם, הוא הרגיש שהוא נעלם. בשיחה שלנו עבדנו על פירוק המשוואה הזו. השתמשתי בכלי פסיכו-קריאטיבי ושאלתי אותו: "אם זה היה סיפור של מישהו אחר, איך היית מסתכל עליו?".
השאלה הזו אפשרה לו להתרחק רגע מהבושה ולראות את המציאות כפי שהיא: הוא עבר ניסיון קשה, הוא לא "הכישלון". עברנו מהלקאה עצמית לאחריות אקטיבית. בנינו יחד תוכנית של שלושה צעדים: סדר פיננסי שקוף, שיחה מבוקרת ואמיצה עם בת הזוג, ופנייה לייעוץ כלכלי מקצועי.
העבר אולי מסביר איפה אנחנו נמצאים, אבל הוא לא חייב לנהל את העתיד שלנו. כשסיימנו, הוא לא היה רק "הייטקיסט שאיבד כסף", אלא אדם שהתחיל להחזיר לעצמו את השליטה על חייו. צעד קטן בהתמודדות תמיד יהיה גדול יותר מהימנעות גדולה.
השורה התחתונה: לא הכל בשליטתך, אבל התגובה שלך למציאות היא לגמרי בשליטתך. "שעת שיחה" היא המקום להפריד בין מי שאתה לבין מה שקרה לך, ולייצר תנועה קדימה גם מתוך הריסות